<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ט</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[ו]גרסינן בירושלמי דברכות (דף ס"א א') בשם רבי יוחנן וריש לקיש וירא א-להים את האור כי טוב ואח"כ ויבדל א-להים הבדלה הואי. ובהלכות גדולות (דף י"ג ד') הביא מכאן דמבדילין מדאורייתא אנורא וזה לשונם מנלן דמבדילין בנורא שנאמר וירא א-להים את האור כי טוב ואח"כ ויבדל א-להים. עוד שם מפרש בפרק אלו דברים (ברכות נ"א ב') [אין] מברכין על הנר של גוים שסתם מסיבתן לע"ז, וישראל שהדליק מגוי וגוי מישראל מברכין עליו (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ט הל' כ"ה—כ"ו). ואין מברכין על האור אלא במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים מפני שאסור להשתמש בו אבל (לא) בהבדלה שבימים טובים שמותר להשתמש באש [אין מברכין עליו] ומסקינן בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ד א') שאין מברכין במוצאי יום הכיפורים אלא באור ששבת מעבירה כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו או לנר שהודלק לחולה אבל אור היוצא מן העצים ומן האבנים במוצאי שבת מברכין עליו הואיל ותחילת ברייתו הוא דנורא דידן באפוקי שבתא איברי אבל במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליו (ע"פ ה"ג דף י"ג ד'). בפרק אלו דברים (ברכות נ"ג ב') אמר רב יהודה אמר רב אין מחזרין על האש כדרך שמחזרין על המצות. גרסינן בפסחים פרק קמא (ח' א') אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. גרסינן בפ"ק דחולין (כ"ו ב') אמר רבי זירא יו"ט שחל להיות באמצע השבת אומר [ב]הבדלה המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כדרך שאומר במוצאי שבת שסדר הבדלות הוא מונה (רמב"ם שם הכ"ח).
<h2>דף צט:</h2>
תנו רבנן בפרק ערבי פסחים לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך, ואפילו רבי יוסי לא קאמר אלא שאם התחילו לא יפסיק אבל לאתחולי לא יתחיל, זו דברי הלכות גדולות (דף י"ג א'). אבל ליתא דהא בפירוש אמרינן בתחילת ערבי פסחים (ק' ב') ושוין שמתחילין אימת אילימא בערב שבת הא פליג רבי יהודה עליה דרבי יוסי, אלמא דרבי יוסי מתיר להתחיל בערב שבת מתשע שעות ולמעלה, וכן פסק רבינו שמואל (שם ק' א' ד"ה אמר לו) דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. [ו]אמרינן התם מודה רבי יוסי בערב פסח שאסור להתחיל מתשע שעות ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון כסתם מתניתין דריש ערבי פסחים וכן הלכה.
<h2>דף ק.</h2>
ותו מסקינן התם בפרק ערבי פסחים שמי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה על השולחן ומקדש וגומר סעודתו ואחר כך מברך ברכת המזון (רמב"ם שבת פכ"ט הל' י"ב). ואמר רב תחליפא בר אבימי כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה, שאם משך סעודתו בשבת עד שתחשך פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו ומברך. והא דאמר רב לקמן בגמרא (ק"ה א') להבדלה אינה קובעת, פירוש ומותר לאכול משתחשך היכא שהתחיל מבעוד יום, מפרש רב אלפס לכולה ההיא שמעתא בספק חשיכה אבל ודאי חשיכה פורס מפה ומבדיל. וכן לעיל (שם) מפרש שאמרו זיל חזי אי ודאי קדיש יומא נפסיק כלומר נפרוס מפה ונקדש ואמר להו כשם שהשבת קובעת למעשר בספק חשיכה דתנן ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי כך בספק חשיכה קובעת לקידוש ופורס מפה ומקדש ועל זה אמר רב דווקא לקידוש אבל להבדלה אינו פורס מפה ומבדיל עד שיהא ודאי חשיכה. ומכאן יש סעד לאותן לאוכלין בשבת אחר תפלת המנחה (עי' תד"ה והנ"מ). עוד מסיק התם (ק"ב ב') שאם היה אוכל וגמר סעודתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחילה על כוס אחד ואחר כך מקדש על כוס שני ולא יברך ויקדש על כוס אחד מאי טעמא אמר רב ששת לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ט הי"ג). וכתב בה"ג (דף י"ג ב') ואי קשיא לך יום טוב אחר השבת דאמר קידוש והבדלה על כוס אחד התם קידוש היום והבדלה חדא מלתא היא הכא קידוש היום וברכת המזון תרי מילי נינהו. הכי מסקינן בערבי פסחים (שם). וצריך לחלק בהא דתניא (שם) הנכנס לביתו במוצאי שבת אם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, כדאמרינן התם דלית ליה שאני.
<h2>דף קא.</h2>
פסקו הגאונים הלכה כשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה וכן סוברים רב הונא ורבה הלכה למעשה הלכך לא יקדש בבית זה ואוכל בבית אחר אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית שנייה, ואמרינן התם אם כן למה מקדשין בבית כנסת להוציא אורחים ידי חובתן אם אוכלין שם בבית הכנסת (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ט ה"ח). פירוש (ע"ש תד"ה דאכלו) אע"ג דאמרינן (מגילה כ"ח א') אין אוכלין בבתי כנסיות, סעודת מצוה מותרת שם כדאיתא בירושלמי פסחים (דף א' ב'). אומר הרב רבי ניסים גאון דאם קידש במקום אחד כדי לאכול בבית אחר שזה נחשב במקום סעודה והביא ראייה מן הירושלמי דלולב וערבה (סוכה דף כ' א') דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בליל שמיני של סוכות בביתו ואוכל בסוכתו ואומר שם דלא פליגי אדשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה דהכא שאני שדעתו לאכול בבית אחר (עי' פסחים ק' ב' תד"ה ידי ורא"ש פ"י סי' ה').
<h2>דף קג.</h2>
קי"ל התם שבלילי יו"ט שחל להיות באחד בשבת שמברכין בסדר יקנה"ז, יין קידוש נר הבדלה זמן. ומברכינן זמן כל לילי ימים טובים ואפילו בליל יוה"כ חוץ מימים טובים אחרונים של פסח שאינן רגל בפני עצמו וכבר בירך על הזמן בתחילת הפסח (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ט הכ"ג). סדר הבדלה במוצאי שבת יבנ"ה, יין בשמים נר הבדלה, ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ומפרש בירושלמי (ברכות דף ס"א ב') כדי שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת (ע"פ שבת פכ"ט הל' כ"ד—כ"ה) וגם בברכות בפרק אלו דברים (נ"ג ב') אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון, ונהגו כדי שיכיר בין בשר לצפורן.
<h2>דף קה.</h2>
מסקינן שם שאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל, ולשתות מים מותר. ואומר רבינו יצחק דאין חילוק בין לילה בין למחרתו אסור לאכול קודם שיבדיל כדאמר התם (ק"ז א') אמימר איקלע לאתרא ולא הוי ליה חמרא אייתו ליה שכרא ולא אבדיל ובת טוות, פירוש לן בתענית, למחר טרחיה ואייתי ליה חמרא אבדיל וטעם מידי. אבל אם אין לו אלא כוס אחד יאכל בתחילה כדי שיעשה שתי ברכות על הכוס, ברכת המזון והבדלה כדתניא לעיל (ק"ה ב') אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון וכו' ומדקדק שם ש"מ ברכת המזון טעונה כוס. מסקינן בערבי פסחים (ק"ז א') אמר רבא הלכתא טעם מבדיל טעם מקדש.
מסקינן שם מי שלא קידש בלילה בין שוגג בין מזיד מקדש והולך כל היום כולו, [וכן] מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך [למחר ומבדיל והולך] עד יום רביעי (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ט ה"ד). ואמרינן נמי בפרק מי שאחזו (גיטין ע"ז א') דשלשה ימים הראשונים של שבוע בתר שבתא שדינן להו וזו הראייה מביא הספר בפרק ערבי פסחים (ק"ו א'). אבל אינו מברך על האור אלא במוצאי שבת בלבד (רמב"ם שם) הואיל ותחילת ברייתו הוא (רשב"ם שם ד"ה אבל).
<h2>דף קו.</h2>
נאמר בדברות ראשונות זכור ובאחרונות שמור ועשה אחד הוא. וגרסינן בפרק מי שמתו (ברכות כ' ב') ובפ"ג דשבועות (כ' ב') נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה שנאמר זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. ושמעתי כי יש במדרש זכור בים ושמור ביבשה, פירוש בים אין שם צל בתים ואילנות ונראה שהוא יום גדול אף כשהוא סמוך לחשיכה וביבשה בעיר אף כשהוא יום גדול דומה שהוא סמוך לחשיכה לכך אמר זכריהו בים וכיוצא בה בעיר היושבת בראשי ההרים בכניסתו להקדים לקבל שבת מבעוד יום, ושמור כלומר המתן בעיר ביבשה ביציאתו תאחר עד שתחשך, שמור לשון המתנה כמו שומרת יבם. וכן ראיתי במכילתא זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפין מחול על הקודש.
<h2>דף קז.</h2>
פוסק בהלכות גדולות (דף י"ג ד') והיכא דלא שכיח חמרא כלל ושיכרא הוא חמר מדינה מבדיל אשיכרא, ולא הזכיר קידוש, משמע שאין מקדשין אשיכרא ואפילו במקום שהוא חמר מדינה, וכן פוסק רבינו משה ב"ר מיימון (שבת פכ"ט הי"ז ע"ש) ולא הביא שום ראיה ואני אומר שראייתו ברורה היא דאמר בפרק ערבי פסחים מהו לקדושי אשיכרא, משמע אפילו במקום שאין [בו] יין וכן פירש רבינו שמואל ומסיק שרבי לא רצה להתיר ובתר הכי נמי אמרינן תנו רבנן אין מקדשין על השכר הילכך כך הלכה. אבל בהבדלה נחלקו האמוראים הראשונים הם רב ושמואל שאמרו כשם שאין מקדשין כך אין מבדילין, ואמוראים [ה]אחרונים הם אמימר וכן רב אשי משמע שקיבל דבריו שמבדילין על השכר במקום שהוא חמר מדינה, והלכה כאמוראים אחרונים. וגם על הפת אומר רבינו תם (שם ק"ו ב' תד"ה מקדש) שאין מקדשין ובירושלמי דפסחים (דף ס"ט ב') וברכות (דף נ"ו ב') משמע כן דקאמר על מחלוקת בית הלל ובית שמאי אמר ר' זעירא מדברי שניהן נלמוד מבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין אמר רבי יוסי ב"ר בון נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה [אחת] מעין שבע וחותם מקדש ישראל ויום השבת, ואם מקדשין על הפת למה לו כל זה, ועוד מדקדק רבינו יעקב השתא אין עושין הבדלה על הפת דאמימר בת טוות קידוש דחמירא לא כל שכן והא דאמר בערבי פסחים (ק"ו ב') דרב זימנין דהוה חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא פירוש סמוך לריפתא שהיה נוטל ידיו ומקדש על היין ואוכל מיד כעין שאנו עושין, זימנין דהוה חביבא ליה חמרא ומקדש אחמרא כלומר פעמים שלא היה רוצה לאכול מיד כי אם לשתות אז לא היה נוטל ידיו אלא מקדש בלבד בלא אכילה ולאחר שעה אוכל שסובר יש קידוש שלא במקום סעודה.
תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין אומרים הבא כוס לברך אלא על היין. וכתב בהלכות גדולות (דף י"ג א') דלא אמרינן אלא דלא קבע סעודתיה אשיכרא אבל קבע סעודתיה אשיכרא היינו משתייא, וכן יש בערבי פסחים בכל הספרים ישנים ומחקו רבינו שמואל ולא נודע למה.
<h2>דף קח:</h2>
אמר רב בפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ז א') אין אומר[ים] קידוש היום אלא על היין שראוי לנסך על גבי המזבח, מכאן הורו גאוני מערב שאם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ט הי"ד ע"ש). אבל בהלכות גדולות (דף י"ד ד') משמע שלא בא להוציא תערובת דבש או שאור דקאמר התם דאתי לאפוקי יין שריחו רע דסני ריחיה ולאפוקי מגולה ואע"פ דשפייה במסננת אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך עכ"ל, וכן מסקנא בפרק המוכר פירות (שם צ"ז ב'). וכן אמר רבא שם סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום אע"ג שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח. וכן פוסק רבינו יצחק דיין מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן דאישתני לעלויא ומקדשין עליו וכן שמע מרבינו יעקב ותנן נמי במסכת תרומות בפרק בתרא (מי"א) אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ורבי יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא לכולי עלמא עלויא עלייה ואמר נמי בירושלמי דמסכת שקלים (דף י"ג א') וכן בירושלמי דערבי פסחים (דף ס"ט א') שיוצאים ביין מבושל בארבע כוסות של פסח (ב"ב שם תד"ה אילימא). פוסק בהלכות גדולות (דף י"ד ג') דיין חזק שלהם דדרי על חד תלתא מיא דקיימא לן כרבנן דאמרי בפרק שלשה שאכלו (ברכות נ' ב') דמברכין עליו בורא פרי הגפן אף קודם שיתן לתוכו מים, ואמר רבא בפרק ערבי פסחים (ק"ח ב') גבי ד' כוסות של פסח אם שתאן חי יצא אף על פי שידי חרות לא יצא חובת יין יצא.
<h2>דף קיז:</h2>
ואמר רבינא איקלעי לסורא ונחית שליחא דצבורא ועבד כסבי דפומבדיתא דאמרי [ד]בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת וביומא טבא בין בקידושא בין בצלותא מקדש ישראל והזמנים. ותניא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ימי שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון (ק"ה א'). ותניא אידך (ק"ו א') זכור אין לי אלא בכניסתו בלילה ביום מניין תלמוד לומר זכור את יום [השבת], ביום מה יזכור, אם קידוש כמו בלילה הא אמר מר אין בהן קדושה על הכוס, אמר רב יהודה בורא פרי הגפן (ע"פ ה"ג דף י"ג א'), וקורהו שם קידושא רבה פירוש לפי שהוא לעולם ראשון כמו תרומה גדולה.
